מסלול חיי ישראל שי

View מסלול חיי ישראל שי in a larger map

ישראל שי- ספור חיים- פרק א

דצמבר 2008
סבא – ישראל שי
סבא נולד בישראל ב- 4 דצמבר 1947, חמישה ימים לאחר ה-כ"ט בנובמבר 1947, הוא יום החלטת עצרת האו"מ על חלוקת פלשתינה (שהייתה אז בשליטת בריטניה) לשתי מדינות (ערבית ויהודית) וזכות העם היהודי למדינה עצמאית.

סבא הוא הבכור להורים (שושנה ויחיאל שיבק) פליטי שואה שהגיעו לישראל מפולין, לאחר נדודים ותלאות קשות, בשנות מלחמת העולם השנייה. במהלך המלחמה התגייס אביו של סבא לחטיבה הפולנית בצבא הבריטי ועמם גם הגיע ב- 1943 לישראל. אמו של סבא הגיע לארץ גם כן ב- 1943 במסגרת עליית הנוער, דרך איראן, כאחת מקבוצת ילדים שנודעה כ"ילדי טהרן". בהיות סבא בן שנתיים וחצי (1950) נולדה אחותו רבקה. שש וחצי שנים לאחר מכן (1956) נולד אחיו אריק.
סבא גדל בנתניה, אז עדיין מושבה, שם עברו עליו ילדותו ונעוריו. הוא למד בבתי הספר היסודיים ביאליק שברח' ביאליק ואיתמר בן-אב"י שברח' יאיר. בהמשך למד סבא בשלוחת בית ספר התיכון טשרניחובסקי (במגמת מינהל עסקי, חשבונאות וכלכלה) ותיכון חדש שברח' שטמפר (כיום בניין משרדים ובתי עסק) עד גיוסו לשירות בצבא.
בסוף שנות הארבעים – תחילת שנות החמישים התגוררה המשפחה בבית קטן ברח' לבונטין 4 (כיום בית בן 7 קומות) שבשכונת "גבע" בנתניה. הבית, שהיה מוקף בפרדס קטן ועצי פרי נשירים, כלל חדר מגורים אחד, מטבח וחדר שירותים. במחצית שנות החמישים רכש אביו של סבא דירה גדולה יותר בבנין בעל 4 קומות ברח' רמז 34 שבקרבת מרכז העיר. מאוחר יותר, בתחילת שנות השישים, עברה המשפחה לדירה מרווחת ברחוב דוד המלך 28 שבצפון מערב העיר, מספר מאות מטרים מחוף הים. רק אז, בהיותו נער כמעט בן 16, קיבל סבא חדר מגורים אישי שלו.

הבית ברחוב רמז 34, נתניה

סבי (למעלה שני מימין) עם חברים בנתניה

נתניה הייתה אז עיר קטנה ובתי המגורים ניבנו בעיקר במרכז העיר לאורך רחוב הרצל אשר עד היום הנו הרחוב הראשי שכבר אז חצה את העיר לשניים, צפון ודרום. כלל השטח שסביבם היה פתוח וכלל שדות, פרדסים, דיונות חול הים ושני כבישי גישה עיקריים. כביש אחד שהוביל לצומת בית-ליד (היום צמת השרון) ומשם התאפשרה הנסיעה דרומה לת"א ודרום הארץ - וצפונה לכוון חדרה, חיפה וצפון הארץ. תנועה בת מספר דקות מהצומת מזרחה הביאה את הנוסע לגבול ירדן- ישראל שבפאתי העיר טול-כרם. כביש החוף טרם היה קיים אז. מספר כלי הרכב הפרטיים בארץ היה מועט מאוד ועיקר התנועה התנהלה בתחבורה ציבורית. רשת הכבישים לא הייתה מפותחת ונסיעה מנתניה לתל-אביב, דרך קיבוצים, מושבים והעיר פתח-תקווה, נמשכה מספר שעות. תקשורת בין אנשים התבצעה באותה תקופה בעיקר במכתבים. טלפונים בבתים פרטיים היו דבר נדיר ושיחה טלפונית חייבה הגעה לבית הדואר אשר רק ממנו ניתן היה להתקשר לעיר אחרת. גם טלוויזיה עוד לא הייתה בישראל. על החדשות בארץ ובעולם ניתן היה לדעת מהעיתונות הכתובה, הרדיו ויומני החדשות שהוקרנו בתחילת כל סרט בבתי הקולנוע.
בילדותו, זוכר סבא, הגיעו לארץ גלי עלייה מכל קצוות העולם. ניצולי שואה אשר הגיעו לישראל ממחנות פליטים באירופה ויהודים שהפכו לפליטים וגורשו מארצות המזרח. בתחילת דרכם בארץ שוכנו העולים החדשים במעברות. מחנות אוהלים שהוקמו בסביבת הערים הגדולות. ביניהן נתניה. כבר כתלמיד בגן הילדים ומאוחר יותר בבית הספר ביקר סבא עם חבריו במחנות אלה. שני מחנות כאלה זוכר סבא עד היום: המעברה בפרדסיה ומחנה העולים בפרדס חנה. הם נפגשו עם ילדי העולים החדשים, שיחקו איתם ולימדו אותם עברית. כל תלמיד הגיע למחנה העולים עם חבילת בגדים שהוכנה ע"י אמו ובגדים אלה נמסרו כשי לילדי העולים החדשים שרבים מהם הגיעו לארץ בחוסר כל. רבים מהילדים אותם פגש סבא במחנות העולים השתלבו מאוחר יותר בלימודים בכיתתו והפכו להיות מחבריו הטובים.
במחצית שנות החמישים, זוכר סבא, הסתננו לישראל מירדן ומצרים (רצועת עזה) מחבלים וגנבי ציוד חקלאי. "פדאיונים" קראו להם. הם חדרו לישראל כמעט מדי לילה גנבו, חיבלו ולעיתים גם נכנסו למושבים (בין היתר כפר הס - שאינו מרוחק מכוכב-יאיר) וקיבוצים (בין היתר ניר אליהו - גם הוא סמוך לכוכב-יאיר) ורצחו אזרחים חפים מפשע. כתוצאה מכך ביצע צה"ל פעולות גמול במדינות השכנות (ירדן ומצרים) אך פעולות אלה לא עצרו את חדירות המסתננים. על פעולות אלה קרא סבא בעיתון היומי בו החל לקרוא כילד בגיל צעיר מאוד. ב- 1956, בהיות סבא בן 8.5, יצאה ישראל ל"מלחמת סיני" ("מבצע קדש") ובסיומו כבשה את חצי האי סיני. מלחמה זו נכפתה על ישראל כתוצאה מסגירת מיצרי טיראן (נתיב השיט הדרומי של ישראל לנמל אילת) ע"י מצרים אשר באה בנוסף לחדירות המסתננים מגבול רצועת עזה (באותו זמן – בשליטת מצרים). סבא זוכר את אביו מוזעק לשירות מילואים בלילה, את מהדורות החדשות בהם סופר על המלחמה, הכותרות בעיתונים שספרו על פעולות צה"ל, הלילות בבית ללא אבא בהם אסור היה להדליק אור בבתים מחשש להפצצות אוויר של המצרים ואת הקצבת המזון בתקופת המלחמה הקצרה. הלימודים לא התקיימו אז וילדים נשארו בבית.
כילד וכנער מתבגר היו לסבא כמה תחביבים. הוא הרכיב טיסנים ודגמי מטוסים עשויים קרטון ועץ "בלזה", יצא עם חברים לטיולי אופניים בסביבות העיר ובאזורים שלא הייתה אליהם עדיין גישה עם כלי רכב. ביניהם נחל אלכסנדר והשפך לים (כיום כביש החוף באזור מכמורת), גבעות שפך נחל פולג אל הים התיכון (כיום מכון וינגייט ואזור "עיר ימים" ורמת פולג בדרום העיר), ביצות הנרקיסים ממזרח לעיר (כיום שכונת "קריית השרון" ותחנת הרכבת של נתניה) ועוד. סבא עסק גם בספורט (כדורסל ושחייה) ובילה הרבה על חוף הים שם גם למד להשיט מפרשיות במסגרת הארגון הימי "זבולון". בגיל 6 החל סבא ללמוד נגינה על אקורדיון בבית הספר העירוני למוסיקה וניגן עד גיוסו לצבא.
במשך שבע שנים (מגיל 10 – עד גיל 17) היה סבא חניך ומדריך בתנועת הנוער "המכבי הצעיר" ובמסגרת זו השתתף גם במכבייה השישית ב-1961, שם זכתה הקבוצה בה השתתף במקום השלישי בהתעמלות קרקע על מכשירים. במסגרת התנועה השתתף סבא במחנות ומסעות בכל הארץ. בגליל, בנגב והערבה, בעמקי בית שאן ויזרעאל, באגם החולה, לאורך נתיב "המוביל הארצי", ביערות הכרמל ועוד. הפעולות בתנועת הנוער כללו גם הרצאות ודיונים בנושאי ציונות, ישוב הארץ, עזרה לזולת, קליטת עלייה, פעולות שדה כהכנה לצבא לבני ה- 16 ומעלה, מפגשים עם חניכי התנועה בערים אחרות ובמחנות משותפים, אירוח חניכי תנועת "המכבי הצעיר" מחו"ל ועוד.
ב- 1964, בהיות סבא וחבריו בני 17, הם החלו להיפגש ולבלות עם תלמידות כתות ט' ו- י'. באותה תקופה הכיר סבא את חברתו דינה (שהייתה אז בת 15) תלמידת כיתה י' (מאז הם יחד סבא ישראל וסבתא דינה). לאחר כ- 5 שנים נישאו, הקימו משפחה, ילדו שלושה ילדים (הבכורה היא אמי, שרון) והם סבא וסבתא לשני נכדים (אחותי יה-לי ואני). הנוער בילה אז, בעיקר בסופי שבוע, במסיבות ריקודים של יום ששי (שבכל שבוע התקיימו בבית הורי חבר אחר) בהם נוגנו שירי החיפושיות, אלוויס פרסלי, קליף ריצ'ארד, פאול אנקה, להקת הפלייטרס וזמרים נוספים של שנות הששים. סבא זוכר את הבילוי בדיסקוטק הראשון בנתניה, את הבילוי עם זוגות חברים נוספים על שפת הים למשך כל סוף השבוע. במקביל, בכל ימי השבוע, עסק סבא בלימודים לבחינות הבגרות וגם סייע לסבתא בלימודיה.

ישראל שי- ספור חיים- פרק ב

ב-1965 התגייס סבא לצה"ל. מרבית חבריו של סבא פנו לשירות ביחידות קרביות. גולני, צנחנים, שריון, תותחנים ועוד. סבא שרת כמפקד צוות ביחידת סיור מוצנחת והשתחרר בשנת 1969 לאחר כמעט 4 שנות שירות. לפני מלחמת ששת הימים עסק סבא באימונים שכללו מסעות של עשרות קילומטרים בכל הארץ כולל מסע בנגב של 155 ק"מ משך מספר ימים ללא הפסקה, ריצות ארוכות עם ציוד כבד על הגב, נווטים רגליים בחוליות קטנות בנות שניים-שלושה אנשים בכל רחבי ישראל, מסעי אלונקות לאורך קילומטרים רבים, תרגילי לחימה מסוגים שונים במגוון שטחים, צניחות, תרגילי הישרדות לאדם אחד ללא מזון ועם מימיה אחת של מים למספר ימים, אימונים בנהיגת שטח באזורים קשים ושונים לאורך מספר יממות, הפעלת נשק מסוגים שונים, ציוד קשר ותצפית, למד תכנון צבאי, פיקוד ועוד. בנוסף עסקו סבא וחבריו בפעילות לאורך גבולות המדינה עם סוריה, ירדן ולבנון. בתקופה זו פעלה היחידה בה שרת סבא גם לאורך קו הגבול שכיום נמצא בצמוד לו הישוב כוכב-יאיר.
בתקופת השירות בצה"ל השתתף סבא במלחמת ששת הימים. בתכנון המקורי הם אמורים היו לצנוח בשארם א-שיח שבמצרים ולכבוש את מיצרי טיראן אשר היה חשש כי המצרים יחסמו אותם פעם נוספת (כפי שעשו 11 שנה קודם לכן). עוד טרם שבוצעה הצניחה כבש את המקום חיל הים והתוכנית השתנתה. באותו יום אחר הצהריים עלתה היחידה של סבא לירושלים. העיר הייתה כבר תחת הפגזה ירדנית ורק אז הבינו סבא וחבריו, שהיו למעשה נערים בני 19- 20 מהי מלחמה. אמבולנסים נראו נוסעים בעיר במהירות ומפנים אזרחים פצועים לבתי החולים – ומעל החלק המזרחי של העיר פעלו כבר מטוסי חיל האוויר ותקפו מטרות צבאיות ממזרח לירושלים הירדנית. כבר באותו לילה הגיעה היחידה של סבא לאזור צפון העיר ולחמה בשכונות הצפוניות של מזרח ירושלים (אזור אוגוסטה ויקטוריה, צור באחר, גבעת המבתר, הגבעה הצרפתית ועוד) שהייתה אז בשליטת ירדן. היחידה של סבא נלחמה נגד טנקים ירדנים וחיילי קומנדו מצרים שנשלחו ע"י הנשיא המצרי, עאבד-אל-נאצר, כדי לסייע לצבא הירדני. הלחימה התנהלה בשטחים צפופים באוכלוסיה ולעיתים בין בתים בהם נמצאו דיירים ערבים אשר כדי להימנע מפגיעה בהם התנהלה באיטיות וקשיים רבים ותחת אש כבדה שנורתה גם מהבתים, גם מעמדות הצבא הירדני וגם עמדות צלפים.
מיד לאחר סיום המלחמה השתתף סבא ב"מלחמת ההתשה", בשתי חזיתות. בבקעת הירדן ובתעלת סואץ. בבקעת הירדן לחם צה"ל וערך מרדפים לבלימת מחבלים שחדרו מירדן לשם ביצוע פיגועים בישראל. בקרבות אלה היה ליחידה של סבא תפקיד מרכזי. במשך כשנה וחצי לחמה יחידה זו כמעט בכל יום. בשעות שלפני אור ראשון הייתה יוצאת היחידה לסיורים לאורך נהר הירדן כדי לגלות עקבות חדירת המחבלים לתוך שטח ישראל. חדירות כאלה בוצעו כמעט מדי לילה. עם גילוי העקבות החל מרדף אחר המחבלים ברגל, ברכב ובמסוקים. גורם הזמן היה חשוב ביותר. חשוב היה לגלות את המחבלים עוד טרם הגעתם לעומק יהודה ושומרון. במרבית המקרים ולאחר מרדפים מפרכים ביותר ובעלי קושי פיזי רב שנדרש מהכוח המשתתף במרדף, נתגלו המחבלים, נערכו עמם קרבות בטווחים קצרים מאוד והם חוסלו. שטחי הפעולה היו קשים ביותר, חייבו תנועה על הרים ו-ואדיות והטמפרטורה בקיץ בבקעת הירדן עולה על 40 מעלות. מהחיילים נדרש כושר גופני גבוה ביותר ובכול עת שהתאפשר הדבר נערכו אימוני כושר. שוב ושוב. ברור כי תנאים אלה השפיעו גם על המחבלים. פעולות אלה גבו מצה"ל מחיר יקר מאוד. הרוגים, ביניהם קצינים בכירים שהובילו לא פעם את הכוח הרודף, ועשרות פצועים. בנוסף לפעילות המרדפים פיקד סבא על מארבים לאורך הירדן שמטרתם הייתה לסכל את ניסיונות חדירת המחבלים ע"י חציית נהר הירדן. חלק מהמארבים הללו בוצעו בתוך שטח ישראל וחלק מהם בתוך שטח ירדן אליו בוצעו עשרות חדירות. בלילה חצו חיילי היחידה של סבא את הירדן – ולפנות בוקר שבו לישראל. לעיתים נותרו בשטח ירדן מספר ימים. המאמץ היה שווה ולאחר חודשים ארוכים נפסקו חדירות המחבלים.
בקו תעלת סואץ, אליה הגיע צה"ל במלחמת ששת הימים לאחר כיבוש חצי האי סיני ואשר הפרידה בין צה"ל לצבא המצרי שפעל כדי להתיש את הישראלים וגרימה לנסיגתם מהתעלה, לחמו סבא וחבריו מספר חודשים. חיילי צה"ל ישבו אז על גדות התעלה בתוך בסיסים קטנים, חפורים בתוך האדמה, שנקראו "מעוזים". הם נמצאו שם תחת אש ארטילרית שנמשכה ללא הפסקה. "המעוזים" נבנו בצורה שהגנה על החיילים מפני ההפגזות ובה בעת אפשרו להם לקיים תצפיות על שטח האויב. צלפים וחוליות לוחמים מצריים נהגו אז לחצות בלילה ובהסתר את קו המים ולארוב לסיורי צה"ל עמם היו נתקלים מטווחים קצרים מאוד וגורמים לאבדות תוך כדי קרבות קשים. מדי בוקר יצאו סיורי צה"ל לאורך כבישי התעלה כדי לוודא כי לא בוצעה חדירת חיילי אויב לשטח ישראל. סיורים אלה היו מסוכנים ביותר. אם נתגלו ע"י המצרים, הם החלו מיד להמטיר ארטילריה. גם פעילות זו של צה"ל גבתה מחיר יקר. הרוגים ופצועים. באחת השבתות נהרג חבר טוב של סבא, אשר היה בן יחיד להוריו. פליטי שואה, אשר לכל אחד מהם הייתה משפחה (בני זוג וילדים) אותה איבדו במחנות ההשמדה. לאחר המלחמה, בהיותם אלמן ואלמנה- ושניהם כבר הורים שכולים- נפגשו במחנה פליטים באירופה ונישאו. נולד להם בן אחד אשר נפל במלחמת ההתשה בתעלת סואץ.
בתקופה זו השתתף סבא בפעולות בתוך ירדן ובתוך מצרים, ביניהן פעולת הגמול בעיירה כראמה שבירדן (שהפכה לבסיס אימונים והפעלה מרכזי של מחבלים) ואשר מטרתה הייתה פגיעה בהנהגת ארגון הפת"ח ותשתיות ארגון הטרור. בפעולה זו סבא נפצע בפעם השנייה במהלך שירותו הצבאי - אך מהר מאוד שב לפעילות מלאה. במהלך השירות הצבאי איבד סבא כמה מחבריו הטובים ביותר אשר נפלו בקרב. ביניהם שהיו מפקדיו וביניהם חיילים עליהם פיקד.
למרות שחלפו מאז אותה תקופה כ- 40 שנה, עם משפחתו של אחד מחבריו שומר סבא על קשר עד היום. לסבא חברים מהשירות הצבאי עמם הוא נפגש כבר למעלה מ- 40 שנה. חברים שלחמו עמו והקשר ביניהם מאז הצבא לא ניתק. כולם כבר סבים לנכדים ואת חלקם אני מכיר ופגשתי מספר פעמים בבית סבא וסבתא.

ישראל שי- ספור חיים - פרק ג

בסוף 1969, לאחר חמש שנות חברות נישאו סבא וסבתא. מסיבת החתונה נערכה
בבית גולדמינץ (אז מתקן נופש לחיילי צה"ל – וכיום מכללה צבאית) שבדרום נתניה.
לאחר נישואיהם התגוררו סבתא וסבא בגבעתיים, ברחוב המרי 26. הם רכשו דירה בת שני חדרים, מטבח ושירותים, על גבעה ממנה נשקף כל גוש דן. שם גם נולדה אמי.
כעבור כשנתיים וחצי עברה המשפחה לראשון-לציון שם גרו ברח' ברניצקי 16, בשכונה חדשה בדרום העיר. גני הילדים בהם למדה אמי, אז בתו היחידה של סבי, היו סמוכים מאוד לבית מגורי המשפחה. ב- 1976 שבו סבא וסבתא לנתניה, שם התגוררו ברחוב יכילוב 10, בבית חדש בצפון העיר מספר מאות מטרים מחוף הים. בנתניה נולדו דודי חן ואור.

בתי סבי ומשפחתו בגבעתיים (מימין) - ראשל"צ(משמאל) - נתניה (למטה)

לאחר כ- 10 שנים, ב- 1986, עברה המשפחה להתגורר בכוכב-יאיר ומתגוררת בישוב עד היום.
ב- 1970 גויס סבא לעבודה ב-ש.ב.כ, שם שרת עד 1994. סבא מכנה תקופה זו כ"המעניינית ביותר" בחייו. "האוניברסיטה הטובה ביותר בעולם". סבא עסק בעיקר באבטחה והמלחמה בטרור. במלחמת יום הכיפורים (1973) ומלחמת ההתשה שלאחריה, בהיות סבא כבר נשוי ואב לילדה בת שנתיים וחצי, הוא פעל כאיש ש.ב.כ. בחזיתות סוריה ומצרים עד חתימת ההסכמים להפרדת הכוחות בין ישראל לשתי המדינות השכנות. תהליך שחלקו התקיים בג'נבה. שם שהה סבא, לסירוגין, מספר חודשים. במהלך השהייה בג'נבה נפגש סבא עם קצין מצרי אשר בתקופת מלחמת ששת הימים נשלח לסייע לצבא הירדני והיה מפקד גדוד הקומנדו שלחם נגד יחידתו של סבא בצפון ירושלים.
במסגרת עבודתו ביקר סבא בכל יבשות העולם ובעשרות מדינות ועסק במשימות מעניינות ביותר. את חלקן סבא אינו מוכן לפרט וחלקן אירועים היסטוריים כגון תהליך השלום עם מצרים שהתקיים בשנות ה- 70 והתנהל בישראל, מצרים, ארצות הברית ואירופה, נפילת חומת ברלין ופירוק ברית-המועצות הקומוניסטית ועוד.
בשלהי שנת 1977, מיד לאחר ביקור נשיא מצרים, אנואר סאדאת, בישראל (אוקטובר 1977) ועוד טרם שרר שלום בין המדינות, יצא סבא למצרים כחבר בצוות לתיאום שהיית משלחות ישראל (מדינית וצבאית) בקהיר. למרות שפעל עם גורמי הביטחון המצרים במהלך ביקור נשיאם בישראל, סבא זוכר באיזה חשש הוא יצא לשם. שהרי הוא הכיר את המצרים אז "רק דרך כוונת הרובה". סבא מספר כי את קבלת הפנים שערכו לו ולעוד שלושה חברים שהגיעו עמו לשם הוא לא ישכח. הם נתקבלו ע"י המצרים כמלכים וזכו לשיתוף פעולה בכל אשר פנו וביקשו. מאוחר יותר שב סבא לישראל ומספר ימים לאחר מכן יצא שוב למצרים על טיסת אל-על הראשונה לקהיר שנשאה את המשלחות הישראליות ואנשי לוגיסטיקה ותקשורת.
באותה תקופה ועוד טרם נחתם הסכם השלום הגיעו למצרים ראש ממשלת ישראל (מנחם בגין – שהגיע לאיסמעיליה) ושר הביטחון (עזר וויצמן – שהגיע לראס סוואד). סבא שהיה אותו זמן במצרים הכין ותיאם את הביקורים הללו עם המצרים. שיתוף פעולה אשר באותה תקופה היה מאוד יוצא דופן ועם זאת נערך בכבוד הדדי ומתוך הערכה.
במהלך השנים 1978-9 נשלח סבא ופעל בקיימפ-דייויד עם משלחת ישראל לשיחות ישירות עם המצרים שנערכו בחסות אמריקאית ונוהלו ישירות ע"י ראשי המדינות. הנשיא האמריקאי ג'יימס (ג'ימי) קרטר, ראש הממשלה מנחם בגין והנשיא אנואר-א-סאדאת אשר הם ואנשי צוותיהם נמצאו יחד בקיימפ דייויד תקופה ממושכת. מאוחר יותר - אחת העבודות שהכין סבא במסגרת קורס אקדמאי עסקה בשיחות אלה והשהייה בקיימפ-דייויד במהלך שיחות השלום עזרה לסבא מאוד.
סבא עסק גם בפעילות בלבנון. הוא ביקר שם מספר פעמים עוד טרם מלחמת שלום הגליל (1982)- אבל במהלך המלחמה ולאחריה ביקר שם ופעל לאורך מספר חודשים, כמעט בכל שבוע, וניהל את פעילות ה-ש.ב.כ. במסגרת שיחות עם הממשל הנוצרי בלבנון. בשלב מסוים, לאחר מלחמת שלום הגליל ובסיוע ישראלי שלטו הנוצרים במדינה ואף החלו שיחות שלום בין ישראל לממשלה הלבנונית. השיחות התקיימו לסירוגין בישראל ובבירות. סבא פעל עם גורמי הביטחון הלבנונים ועם צה"ל שישב אז בפאתי בירות. על פי הנחיית ראש ממשלת ישראל (מנחם בגין ז"ל) בפעילות משותפת יצרו ה-ש.ב.כ., צה"ל וגורמי הביטחון של הממשלה הנוצרית בלבנון מצב ותנאים אשר אפשרו את קיום השיחות המדיניות למרות סירוב המוסלמים (בעיקר ארגון הפת"ח שבראשו עמד יאסר עראפת) לקיומן ולמרות שהביעו את התנגדותם בירי ותקיפות מן ההרים על האתר בו התנהלו השיחות והדרכים המובילות אליו בעת ששהתה שם המשלחת הישראלית. באותו זמן התנהלה עדיין לחימה בבירות. מחבלים תקפו מטרות ישראליות ואמריקאיות (כוח מרינס אמריקאי ישב גם הוא בבירות והתמקם באזור שדה התעופה שמדרום לעיר). סבא מספר כי ההרגשה הייתה מוזרה מאוד. מצד אחד ניהלו שיחות לשלום אפשרי בין לבנון לישראל – ומצד שני, על אתר השיחות הללו נורתה אש מחבלים. מצב שהעמיד בסיכון גבוה את המשתתפים בשיחות ואלה המצויים בסביבתם. הייתה זו חולשתה של הממשלה הנוצרית החדשה בלבנון שטרם הצליחה לשלוט על כל הפלגים הפועלים במדינה ואשר כל אחד מהם גרם "כאב ראש" לא מבוטל לאנשי השב"כ, לצה"ל והכוחות האמריקאים שפעלו בלבנון. בתקופת שירותו ב-ש.ב.כ. למד סבא גם לימודים אקדמאים במקצועות מדעי המדינה ולוגיסטיקה. בנוסף סיים סבא קורסים שונים מקצועיים, ניהוליים ופיקודיים במסגרת עבודתו. בכול המקצועות הללו עסק סבא במהלך הקריירה. במשך השנים התקדם והגיע לתפקידים בכירים.
ב- 1987 יצא סבא כשליח ה-ש.ב.כ. לאירופה, שם התגוררה המשפחה (סבתא דינה, אמי – שרון - ודודי חן ואור) בפריז, ב- Rue de bezons 92400 - Courbevoie, Paris
סבא היה אז ראש מוקד ה-ש.ב.כ. באירופה וממונה על כלל הפעילות בגופים הישראלים בכל היבשת. השגרירויות, תחנות אל-על, נציגויות הסוכנות היהודית, משלחות משרד הביטחון, נציגויות של משרדים ממשלתיים אחרים ופעילויות נוספות. מרבית השבוע מצוי היה בנסיעות מחוץ לצרפת והיה שב הביתה לסופי שבוע בלבד. אלו היו פרקי הזמן היחידים והקצרים בהם היה לו פנאי למשפחתו. היות והם התגוררו באירופה בה המעבר בין המדינות אינו בעייתי והמרחקים בין הערים השונות והאתרים האטרקטיביים קצרים יחסית, טיילה המשפחה כמעט בכל סופשבוע למדינה אחרת או לאתרי תיירות, תרבות, שעשועים ועוד.
בעידן זה, סוף שנות השמונים, החלה פתיחת נציגויות ישראל במזרח אירופה לאחר נפילת "מסך הברזל" וסיום "המלחמה הקרה". באותה תקופה החלה נפילת המשטר הקומוניסטי במדינות מזרח אירופה וסבא החל לפעול ולבקר במדינות בהן לא הייתה נוכחות ישראלית למעלה מ- 20 שנה. למעשה מאז מלחמת ששת הימים, אז ניתקו מדינות אלה את קשריהן הדיפלומטיים עם ישראל. ביניהן רוסיה, פולין, הונגריה, רומניה, בולגריה יוגוסלביה וצ'כוסלובקיה (שהיו אז, כל אחת מהן, מדינה אחת – ומאוחר יותר התפרקו למספר מדינות על אותה טריטוריה), אלבניה והרפובליקות של ברית המועצות. היה זה בדצמבר 1987, באחת מנסיעותיו הראשונות למזרח אירופה הוא נסע לפולין. ערב הנסיעה התקשר סבא להוריו בישראל וביקש את כתובת מגוריו של אביו אשר ברח מפולין בספטמבר 1939, מיד עם פלישת הגרמנים אליה. כלומר, 48 קודם לכן. אביו של סבא היה סקפטי מאוד ביחס לאפשרות למצוא משהו, אך נתן לו את הכתובת. כעבור יומיים היה סבא בבית אביו ברח' גדיינסקא 64 בעיר לודז'. הבית נותר כפי שהוא ובאמצעות צילומים ששלח סבא לאביו בישראל שכנע אותו לשוב לביקור בפולין לאחר, כמעט, 50 שנה. מפולין הגיעו הורי סבא לפריז. ההתרגשות הייתה גדולה. סבא הרגיש כי סגר מעגל.
סבתא לימדה בבית הספר הישראלי שבשכונת קלישי בפריז, בו גם למדו אמי ואחיה. לאחר 4 שנים, ב- 1991, שבה המשפחה לישראל ושנתיים וחצי לאחר מכן, בתחילת 1994 ובהיותו בן 46, פרש סבא לגמלאות.

ישראל שי- ספור חיים- פרק ד

כיום סבא הוא בעלים של שתי חברות. האחת עוסקת בייעוץ, תכנון וניהול פרויקטים בתחום האבטחה – והשנייה באיתור וחילוץ נעדרים ישראלים בחו"ל במשותף עם חברת הביטוח "כלל". בעיקר תרמילאים היוצאים לטיולים בדרום אמריקה ואסיה אשר הקשר עמם מתנתק או כאלה הנקלעים למצוקות שונות. גם בעבודתו זו פועל סבא במדינות העולם ובמסגרת עיסוקיו בשתי החברות מרבה בנסיעות לחו"ל.
אחד הפרויקטים בהם עסקה החברה שבבעלות סבא במשך מספר שנים הוא אבטחת אלפי בני הנוער המגיעים לפולין מעשרות קהילות יהודיות ברחבי העולם במסגרת מפעל "מצעד החיים". כבר בתקופת שירותו במסגרת השב"כ באירופה ביקר סבא בכל מחנות ההשמדה וסיפר עליהם לסבתא וילדיו. במסגרת פרויקט זה הוא שב פעם נוספת לבקר במחנות אלה.
לסבא שלושה ילדים. אמי, שרון, חן בן 32 איש עסקים ואור בן 24 סטודנט לכלכלה ומינהל עסקים בארצות הברית – ושני נכדים. אחותי ואני. בילויים שלי עם סבא הם טיולים אשר טרם הספקנו לעשות בארץ - אבל עשינו הרבה במהלך ביקורים של סבא וסבתא בארצות הברית, בילוי בג'אקוזי שבחצר ביתו, טניס שולחן, עבודה משותפת על המחשב, סבא מסייע לי בפרויקטים מאז כיתה א' בארצות הברית, ושיחות עם סבא כמעט על כל נושא. מאז ששבנו לישראל אנו מתגוררים בכוכב יאיר, ממש קרובים לסבא וסבתא. נפגשים אתם כמעט בכל יום וארוחות יום שישי משותפות הפכו במשפחה למנהג קבוע.