ב-1965 התגייס סבא לצה"ל. מרבית חבריו של סבא פנו לשירות ביחידות קרביות. גולני, צנחנים, שריון, תותחנים ועוד. סבא שרת כמפקד צוות ביחידת סיור מוצנחת והשתחרר בשנת 1969 לאחר כמעט 4 שנות שירות. לפני מלחמת ששת הימים עסק סבא באימונים שכללו מסעות של עשרות קילומטרים בכל הארץ כולל מסע בנגב של 155 ק"מ משך מספר ימים ללא הפסקה, ריצות ארוכות עם ציוד כבד על הגב, נווטים רגליים בחוליות קטנות בנות שניים-שלושה אנשים בכל רחבי ישראל, מסעי אלונקות לאורך קילומטרים רבים, תרגילי לחימה מסוגים שונים במגוון שטחים, צניחות, תרגילי הישרדות לאדם אחד ללא מזון ועם מימיה אחת של מים למספר ימים, אימונים בנהיגת שטח באזורים קשים ושונים לאורך מספר יממות, הפעלת נשק מסוגים שונים, ציוד קשר ותצפית, למד תכנון צבאי, פיקוד ועוד. בנוסף עסקו סבא וחבריו בפעילות לאורך גבולות המדינה עם סוריה, ירדן ולבנון. בתקופה זו פעלה היחידה בה שרת סבא גם לאורך קו הגבול שכיום נמצא בצמוד לו הישוב כוכב-יאיר.בתקופת השירות בצה"ל השתתף סבא במלחמת ששת הימים. בתכנון המקורי הם אמורים היו לצנוח בשארם א-שיח שבמצרים ולכבוש את מיצרי טיראן אשר היה חשש כי המצרים יחסמו אותם פעם נוספת (כפי שעשו 11 שנה קודם לכן). עוד טרם שבוצעה הצניחה כבש את המקום חיל הים והתוכנית השתנתה. באותו יום אחר הצהריים עלתה היחידה של סבא לירושלים. העיר הייתה כבר תחת הפגזה ירדנית ורק אז הבינו סבא וחבריו, שהיו למעשה נערים בני 19- 20 מהי מלחמה. אמבולנסים נראו נוסעים בעיר במהירות ומפנים אזרחים פצועים לבתי החולים – ומעל החלק המזרחי של העיר פעלו כבר מטוסי חיל האוויר ותקפו מטרות צבאיות ממזרח לירושלים הירדנית. כבר באותו לילה הגיעה היחידה של סבא לאזור צפון העיר ולחמה בשכונות הצפוניות של מזרח ירושלים (אזור אוגוסטה ויקטוריה, צור באחר, גבעת המבתר, הגבעה הצרפתית ועוד) שהייתה אז בשליטת ירדן. היחידה של סבא נלחמה נגד טנקים ירדנים וחיילי קומנדו מצרים שנשלחו ע"י הנשיא המצרי, עאבד-אל-נאצר, כדי לסייע לצבא הירדני. הלחימה התנהלה בשטחים צפופים באוכלוסיה ולעיתים בין בתים בהם נמצאו דיירים ערבים אשר כדי להימנע מפגיעה בהם התנהלה באיטיות וקשיים רבים ותחת אש כבדה שנורתה גם מהבתים, גם מעמדות הצבא הירדני וגם עמדות צלפים.
מיד לאחר סיום המלחמה השתתף סבא ב"מלחמת ההתשה", בשתי חזיתות. בבקעת הירדן ובתעלת סואץ. בבקעת הירדן לחם צה"ל וערך מרדפים לבלימת מחבלים שחדרו מירדן לשם ביצוע פיגועים בישראל. בקרבות אלה היה ליחידה של סבא תפקיד מרכזי. במשך כשנה וחצי לחמה יחידה זו כמעט בכל יום. בשעות שלפני אור ראשון הייתה יוצאת היחידה לסיורים לאורך נהר הירדן כדי לגלות עקבות חדירת המחבלים לתוך שטח ישראל. חדירות כאלה בוצעו כמעט מדי לילה. עם גילוי העקבות החל מרדף אחר המחבלים ברגל, ברכב ובמסוקים. גורם הזמן היה חשוב ביותר. חשוב היה לגלות את המחבלים עוד טרם הגעתם לעומק יהודה ושומרון. במרבית המקרים ולאחר מרדפים מפרכים ביותר ובעלי קושי פיזי רב שנדרש מהכוח המשתתף במרדף, נתגלו המחבלים, נערכו עמם קרבות בטווחים קצרים מאוד והם חוסלו. שטחי הפעולה היו קשים ביותר, חייבו תנועה על הרים ו-ואדיות והטמפרטורה בקיץ בבקעת הירדן עולה על 40 מעלות. מהחיילים נדרש כושר גופני גבוה ביותר ובכול עת שהתאפשר הדבר נערכו אימוני כושר. שוב ושוב. ברור כי תנאים אלה השפיעו גם על המחבלים. פעולות אלה גבו מצה"ל מחיר יקר מאוד. הרוגים, ביניהם קצינים בכירים שהובילו לא פעם את הכוח הרודף, ועשרות פצועים. בנוסף לפעילות המרדפים פיקד סבא על מארבים לאורך הירדן שמטרתם הייתה לסכל את ניסיונות חדירת המחבלים ע"י חציית נהר הירדן. חלק מהמארבים הללו בוצעו בתוך שטח ישראל וחלק מהם בתוך שטח ירדן אליו בוצעו עשרות חדירות. בלילה חצו חיילי היחידה של סבא את הירדן – ולפנות בוקר שבו לישראל. לעיתים נותרו בשטח ירדן מספר ימים. המאמץ היה שווה ולאחר חודשים ארוכים נפסקו חדירות המחבלים.
בקו תעלת סואץ, אליה הגיע צה"ל במלחמת ששת הימים לאחר כיבוש חצי האי סיני ואשר הפרידה בין צה"ל לצבא המצרי שפעל כדי להתיש את הישראלים וגרימה לנסיגתם מהתעלה, לחמו סבא וחבריו מספר חודשים. חיילי צה"ל ישבו אז על גדות התעלה בתוך בסיסים קטנים, חפורים בתוך האדמה, שנקראו "מעוזים". הם נמצאו שם תחת אש ארטילרית שנמשכה ללא הפסקה. "המעוזים" נבנו בצורה שהגנה על החיילים מפני ההפגזות ובה בעת אפשרו להם לקיים תצפיות על שטח האויב. צלפים וחוליות לוחמים מצריים נהגו אז לחצות בלילה ובהסתר את קו המים ולארוב לסיורי צה"ל עמם היו נתקלים מטווחים קצרים מאוד וגורמים לאבדות תוך כדי קרבות קשים. מדי בוקר יצאו סיורי צה"ל לאורך כבישי התעלה כדי לוודא כי לא בוצעה חדירת חיילי אויב לשטח ישראל. סיורים אלה היו מסוכנים ביותר. אם נתגלו ע"י המצרים, הם החלו מיד להמטיר ארטילריה. גם פעילות זו של צה"ל גבתה מחיר יקר. הרוגים ופצועים. באחת השבתות נהרג חבר טוב של סבא, אשר היה בן יחיד להוריו. פליטי שואה, אשר לכל אחד מהם הייתה משפחה (בני זוג וילדים) אותה איבדו במחנות ההשמדה. לאחר המלחמה, בהיותם אלמן ואלמנה- ושניהם כבר הורים שכולים- נפגשו במחנה פליטים באירופה ונישאו. נולד להם בן אחד אשר נפל במלחמת ההתשה בתעלת סואץ.
בתקופה זו השתתף סבא בפעולות בתוך ירדן ובתוך מצרים, ביניהן פעולת הגמול בעיירה כראמה שבירדן (שהפכה לבסיס אימונים והפעלה מרכזי של מחבלים) ואשר מטרתה הייתה פגיעה בהנהגת ארגון הפת"ח ותשתיות ארגון הטרור. בפעולה זו סבא נפצע בפעם השנייה במהלך שירותו הצבאי - אך מהר מאוד שב לפעילות מלאה. במהלך השירות הצבאי איבד סבא כמה מחבריו הטובים ביותר אשר נפלו בקרב. ביניהם שהיו מפקדיו וביניהם חיילים עליהם פיקד.
למרות שחלפו מאז אותה תקופה כ- 40 שנה, עם משפחתו של אחד מחבריו שומר סבא על קשר עד היום. לסבא חברים מהשירות הצבאי עמם הוא נפגש כבר למעלה מ- 40 שנה. חברים שלחמו עמו והקשר ביניהם מאז הצבא לא ניתק. כולם כבר סבים לנכדים ואת חלקם אני מכיר ופגשתי מספר פעמים בבית סבא וסבתא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה