ישראל שי- ספור חיים- פרק א

דצמבר 2008
סבא – ישראל שי
סבא נולד בישראל ב- 4 דצמבר 1947, חמישה ימים לאחר ה-כ"ט בנובמבר 1947, הוא יום החלטת עצרת האו"מ על חלוקת פלשתינה (שהייתה אז בשליטת בריטניה) לשתי מדינות (ערבית ויהודית) וזכות העם היהודי למדינה עצמאית.

סבא הוא הבכור להורים (שושנה ויחיאל שיבק) פליטי שואה שהגיעו לישראל מפולין, לאחר נדודים ותלאות קשות, בשנות מלחמת העולם השנייה. במהלך המלחמה התגייס אביו של סבא לחטיבה הפולנית בצבא הבריטי ועמם גם הגיע ב- 1943 לישראל. אמו של סבא הגיע לארץ גם כן ב- 1943 במסגרת עליית הנוער, דרך איראן, כאחת מקבוצת ילדים שנודעה כ"ילדי טהרן". בהיות סבא בן שנתיים וחצי (1950) נולדה אחותו רבקה. שש וחצי שנים לאחר מכן (1956) נולד אחיו אריק.
סבא גדל בנתניה, אז עדיין מושבה, שם עברו עליו ילדותו ונעוריו. הוא למד בבתי הספר היסודיים ביאליק שברח' ביאליק ואיתמר בן-אב"י שברח' יאיר. בהמשך למד סבא בשלוחת בית ספר התיכון טשרניחובסקי (במגמת מינהל עסקי, חשבונאות וכלכלה) ותיכון חדש שברח' שטמפר (כיום בניין משרדים ובתי עסק) עד גיוסו לשירות בצבא.
בסוף שנות הארבעים – תחילת שנות החמישים התגוררה המשפחה בבית קטן ברח' לבונטין 4 (כיום בית בן 7 קומות) שבשכונת "גבע" בנתניה. הבית, שהיה מוקף בפרדס קטן ועצי פרי נשירים, כלל חדר מגורים אחד, מטבח וחדר שירותים. במחצית שנות החמישים רכש אביו של סבא דירה גדולה יותר בבנין בעל 4 קומות ברח' רמז 34 שבקרבת מרכז העיר. מאוחר יותר, בתחילת שנות השישים, עברה המשפחה לדירה מרווחת ברחוב דוד המלך 28 שבצפון מערב העיר, מספר מאות מטרים מחוף הים. רק אז, בהיותו נער כמעט בן 16, קיבל סבא חדר מגורים אישי שלו.

הבית ברחוב רמז 34, נתניה

סבי (למעלה שני מימין) עם חברים בנתניה

נתניה הייתה אז עיר קטנה ובתי המגורים ניבנו בעיקר במרכז העיר לאורך רחוב הרצל אשר עד היום הנו הרחוב הראשי שכבר אז חצה את העיר לשניים, צפון ודרום. כלל השטח שסביבם היה פתוח וכלל שדות, פרדסים, דיונות חול הים ושני כבישי גישה עיקריים. כביש אחד שהוביל לצומת בית-ליד (היום צמת השרון) ומשם התאפשרה הנסיעה דרומה לת"א ודרום הארץ - וצפונה לכוון חדרה, חיפה וצפון הארץ. תנועה בת מספר דקות מהצומת מזרחה הביאה את הנוסע לגבול ירדן- ישראל שבפאתי העיר טול-כרם. כביש החוף טרם היה קיים אז. מספר כלי הרכב הפרטיים בארץ היה מועט מאוד ועיקר התנועה התנהלה בתחבורה ציבורית. רשת הכבישים לא הייתה מפותחת ונסיעה מנתניה לתל-אביב, דרך קיבוצים, מושבים והעיר פתח-תקווה, נמשכה מספר שעות. תקשורת בין אנשים התבצעה באותה תקופה בעיקר במכתבים. טלפונים בבתים פרטיים היו דבר נדיר ושיחה טלפונית חייבה הגעה לבית הדואר אשר רק ממנו ניתן היה להתקשר לעיר אחרת. גם טלוויזיה עוד לא הייתה בישראל. על החדשות בארץ ובעולם ניתן היה לדעת מהעיתונות הכתובה, הרדיו ויומני החדשות שהוקרנו בתחילת כל סרט בבתי הקולנוע.
בילדותו, זוכר סבא, הגיעו לארץ גלי עלייה מכל קצוות העולם. ניצולי שואה אשר הגיעו לישראל ממחנות פליטים באירופה ויהודים שהפכו לפליטים וגורשו מארצות המזרח. בתחילת דרכם בארץ שוכנו העולים החדשים במעברות. מחנות אוהלים שהוקמו בסביבת הערים הגדולות. ביניהן נתניה. כבר כתלמיד בגן הילדים ומאוחר יותר בבית הספר ביקר סבא עם חבריו במחנות אלה. שני מחנות כאלה זוכר סבא עד היום: המעברה בפרדסיה ומחנה העולים בפרדס חנה. הם נפגשו עם ילדי העולים החדשים, שיחקו איתם ולימדו אותם עברית. כל תלמיד הגיע למחנה העולים עם חבילת בגדים שהוכנה ע"י אמו ובגדים אלה נמסרו כשי לילדי העולים החדשים שרבים מהם הגיעו לארץ בחוסר כל. רבים מהילדים אותם פגש סבא במחנות העולים השתלבו מאוחר יותר בלימודים בכיתתו והפכו להיות מחבריו הטובים.
במחצית שנות החמישים, זוכר סבא, הסתננו לישראל מירדן ומצרים (רצועת עזה) מחבלים וגנבי ציוד חקלאי. "פדאיונים" קראו להם. הם חדרו לישראל כמעט מדי לילה גנבו, חיבלו ולעיתים גם נכנסו למושבים (בין היתר כפר הס - שאינו מרוחק מכוכב-יאיר) וקיבוצים (בין היתר ניר אליהו - גם הוא סמוך לכוכב-יאיר) ורצחו אזרחים חפים מפשע. כתוצאה מכך ביצע צה"ל פעולות גמול במדינות השכנות (ירדן ומצרים) אך פעולות אלה לא עצרו את חדירות המסתננים. על פעולות אלה קרא סבא בעיתון היומי בו החל לקרוא כילד בגיל צעיר מאוד. ב- 1956, בהיות סבא בן 8.5, יצאה ישראל ל"מלחמת סיני" ("מבצע קדש") ובסיומו כבשה את חצי האי סיני. מלחמה זו נכפתה על ישראל כתוצאה מסגירת מיצרי טיראן (נתיב השיט הדרומי של ישראל לנמל אילת) ע"י מצרים אשר באה בנוסף לחדירות המסתננים מגבול רצועת עזה (באותו זמן – בשליטת מצרים). סבא זוכר את אביו מוזעק לשירות מילואים בלילה, את מהדורות החדשות בהם סופר על המלחמה, הכותרות בעיתונים שספרו על פעולות צה"ל, הלילות בבית ללא אבא בהם אסור היה להדליק אור בבתים מחשש להפצצות אוויר של המצרים ואת הקצבת המזון בתקופת המלחמה הקצרה. הלימודים לא התקיימו אז וילדים נשארו בבית.
כילד וכנער מתבגר היו לסבא כמה תחביבים. הוא הרכיב טיסנים ודגמי מטוסים עשויים קרטון ועץ "בלזה", יצא עם חברים לטיולי אופניים בסביבות העיר ובאזורים שלא הייתה אליהם עדיין גישה עם כלי רכב. ביניהם נחל אלכסנדר והשפך לים (כיום כביש החוף באזור מכמורת), גבעות שפך נחל פולג אל הים התיכון (כיום מכון וינגייט ואזור "עיר ימים" ורמת פולג בדרום העיר), ביצות הנרקיסים ממזרח לעיר (כיום שכונת "קריית השרון" ותחנת הרכבת של נתניה) ועוד. סבא עסק גם בספורט (כדורסל ושחייה) ובילה הרבה על חוף הים שם גם למד להשיט מפרשיות במסגרת הארגון הימי "זבולון". בגיל 6 החל סבא ללמוד נגינה על אקורדיון בבית הספר העירוני למוסיקה וניגן עד גיוסו לצבא.
במשך שבע שנים (מגיל 10 – עד גיל 17) היה סבא חניך ומדריך בתנועת הנוער "המכבי הצעיר" ובמסגרת זו השתתף גם במכבייה השישית ב-1961, שם זכתה הקבוצה בה השתתף במקום השלישי בהתעמלות קרקע על מכשירים. במסגרת התנועה השתתף סבא במחנות ומסעות בכל הארץ. בגליל, בנגב והערבה, בעמקי בית שאן ויזרעאל, באגם החולה, לאורך נתיב "המוביל הארצי", ביערות הכרמל ועוד. הפעולות בתנועת הנוער כללו גם הרצאות ודיונים בנושאי ציונות, ישוב הארץ, עזרה לזולת, קליטת עלייה, פעולות שדה כהכנה לצבא לבני ה- 16 ומעלה, מפגשים עם חניכי התנועה בערים אחרות ובמחנות משותפים, אירוח חניכי תנועת "המכבי הצעיר" מחו"ל ועוד.
ב- 1964, בהיות סבא וחבריו בני 17, הם החלו להיפגש ולבלות עם תלמידות כתות ט' ו- י'. באותה תקופה הכיר סבא את חברתו דינה (שהייתה אז בת 15) תלמידת כיתה י' (מאז הם יחד סבא ישראל וסבתא דינה). לאחר כ- 5 שנים נישאו, הקימו משפחה, ילדו שלושה ילדים (הבכורה היא אמי, שרון) והם סבא וסבתא לשני נכדים (אחותי יה-לי ואני). הנוער בילה אז, בעיקר בסופי שבוע, במסיבות ריקודים של יום ששי (שבכל שבוע התקיימו בבית הורי חבר אחר) בהם נוגנו שירי החיפושיות, אלוויס פרסלי, קליף ריצ'ארד, פאול אנקה, להקת הפלייטרס וזמרים נוספים של שנות הששים. סבא זוכר את הבילוי בדיסקוטק הראשון בנתניה, את הבילוי עם זוגות חברים נוספים על שפת הים למשך כל סוף השבוע. במקביל, בכל ימי השבוע, עסק סבא בלימודים לבחינות הבגרות וגם סייע לסבתא בלימודיה.