בבית גולדמינץ (אז מתקן נופש לחיילי צה"ל – וכיום מכללה צבאית) שבדרום נתניה.
לאחר נישואיהם התגוררו סבתא וסבא בגבעתיים, ברחוב המרי 26. הם רכשו דירה בת שני חדרים, מטבח ושירותים, על גבעה ממנה נשקף כל גוש דן. שם גם נולדה אמי.
כעבור כשנתיים וחצי עברה המשפחה לראשון-לציון שם גרו ברח' ברניצקי 16, בשכונה חדשה בדרום העיר. גני הילדים בהם למדה אמי, אז בתו היחידה של סבי, היו סמוכים מאוד לבית מגורי המשפחה. ב- 1976 שבו סבא וסבתא לנתניה, שם התגוררו ברחוב יכילוב 10, בבית חדש בצפון העיר מספר מאות מטרים מחוף הים. בנתניה נולדו דודי חן ואור.
בתי סבי ומשפחתו בגבעתיים (מימין) - ראשל"צ(משמאל) - נתניה (למטה)
לאחר כ- 10 שנים, ב- 1986, עברה המשפחה להתגורר בכוכב-יאיר ומתגוררת בישוב עד היום.ב- 1970 גויס סבא לעבודה ב-ש.ב.כ, שם שרת עד 1994. סבא מכנה תקופה זו כ"המעניינית ביותר" בחייו. "האוניברסיטה הטובה ביותר בעולם". סבא עסק בעיקר באבטחה והמלחמה בטרור. במלחמת יום הכיפורים (1973) ומלחמת ההתשה שלאחריה, בהיות סבא כבר נשוי ואב לילדה בת שנתיים וחצי, הוא פעל כאיש ש.ב.כ. בחזיתות סוריה ומצרים עד חתימת ההסכמים להפרדת הכוחות בין ישראל לשתי המדינות השכנות. תהליך שחלקו התקיים בג'נבה. שם שהה סבא, לסירוגין, מספר חודשים. במהלך השהייה בג'נבה נפגש סבא עם קצין מצרי אשר בתקופת מלחמת ששת הימים נשלח לסייע לצבא הירדני והיה מפקד גדוד הקומנדו שלחם נגד יחידתו של סבא בצפון ירושלים.
במסגרת עבודתו ביקר סבא בכל יבשות העולם ובעשרות מדינות ועסק במשימות מעניינות ביותר. את חלקן סבא אינו מוכן לפרט וחלקן אירועים היסטוריים כגון תהליך השלום עם מצרים שהתקיים בשנות ה- 70 והתנהל בישראל, מצרים, ארצות הברית ואירופה, נפילת חומת ברלין ופירוק ברית-המועצות הקומוניסטית ועוד.
בשלהי שנת 1977, מיד לאחר ביקור נשיא מצרים, אנואר סאדאת, בישראל (אוקטובר 1977) ועוד טרם שרר שלום בין המדינות, יצא סבא למצרים כחבר בצוות לתיאום שהיית משלחות ישראל (מדינית וצבאית) בקהיר. למרות שפעל עם גורמי הביטחון המצרים במהלך ביקור נשיאם בישראל, סבא זוכר באיזה חשש הוא יצא לשם. שהרי הוא הכיר את המצרים אז "רק דרך כוונת הרובה". סבא מספר כי את קבלת הפנים שערכו לו ולעוד שלושה חברים שהגיעו עמו לשם הוא לא ישכח. הם נתקבלו ע"י המצרים כמלכים וזכו לשיתוף פעולה בכל אשר פנו וביקשו. מאוחר יותר שב סבא לישראל ומספר ימים לאחר מכן יצא שוב למצרים על טיסת אל-על הראשונה לקהיר שנשאה את המשלחות הישראליות ואנשי לוגיסטיקה ותקשורת.
באותה תקופה ועוד טרם נחתם הסכם השלום הגיעו למצרים ראש ממשלת ישראל (מנחם בגין – שהגיע לאיסמעיליה) ושר הביטחון (עזר וויצמן – שהגיע לראס סוואד). סבא שהיה אותו זמן במצרים הכין ותיאם את הביקורים הללו עם המצרים. שיתוף פעולה אשר באותה תקופה היה מאוד יוצא דופן ועם זאת נערך בכבוד הדדי ומתוך הערכה.
במהלך השנים 1978-9 נשלח סבא ופעל בקיימפ-דייויד עם משלחת ישראל לשיחות ישירות עם המצרים שנערכו בחסות אמריקאית ונוהלו ישירות ע"י ראשי המדינות. הנשיא האמריקאי ג'יימס (ג'ימי) קרטר, ראש הממשלה מנחם בגין והנשיא אנואר-א-סאדאת אשר הם ואנשי צוותיהם נמצאו יחד בקיימפ דייויד תקופה ממושכת. מאוחר יותר - אחת העבודות שהכין סבא במסגרת קורס אקדמאי עסקה בשיחות אלה והשהייה בקיימפ-דייויד במהלך שיחות השלום עזרה לסבא מאוד.
סבא עסק גם בפעילות בלבנון. הוא ביקר שם מספר פעמים עוד טרם מלחמת שלום הגליל (1982)- אבל במהלך המלחמה ולאחריה ביקר שם ופעל לאורך מספר חודשים, כמעט בכל שבוע, וניהל את פעילות ה-ש.ב.כ. במסגרת שיחות עם הממשל הנוצרי בלבנון. בשלב מסוים, לאחר מלחמת שלום הגליל ובסיוע ישראלי שלטו הנוצרים במדינה ואף החלו שיחות שלום בין ישראל לממשלה הלבנונית. השיחות התקיימו לסירוגין בישראל ובבירות. סבא פעל עם גורמי הביטחון הלבנונים ועם צה"ל שישב אז בפאתי בירות. על פי הנחיית ראש ממשלת ישראל (מנחם בגין ז"ל) בפעילות משותפת יצרו ה-ש.ב.כ., צה"ל וגורמי הביטחון של הממשלה הנוצרית בלבנון מצב ותנאים אשר אפשרו את קיום השיחות המדיניות למרות סירוב המוסלמים (בעיקר ארגון הפת"ח שבראשו עמד יאסר עראפת) לקיומן ולמרות שהביעו את התנגדותם בירי ותקיפות מן ההרים על האתר בו התנהלו השיחות והדרכים המובילות אליו בעת ששהתה שם המשלחת הישראלית. באותו זמן התנהלה עדיין לחימה בבירות. מחבלים תקפו מטרות ישראליות ואמריקאיות (כוח מרינס אמריקאי ישב גם הוא בבירות והתמקם באזור שדה התעופה שמדרום לעיר). סבא מספר כי ההרגשה הייתה מוזרה מאוד. מצד אחד ניהלו שיחות לשלום אפשרי בין לבנון לישראל – ומצד שני, על אתר השיחות הללו נורתה אש מחבלים. מצב שהעמיד בסיכון גבוה את המשתתפים בשיחות ואלה המצויים בסביבתם. הייתה זו חולשתה של הממשלה הנוצרית החדשה בלבנון שטרם הצליחה לשלוט על כל הפלגים הפועלים במדינה ואשר כל אחד מהם גרם "כאב ראש" לא מבוטל לאנשי השב"כ, לצה"ל והכוחות האמריקאים שפעלו בלבנון. בתקופת שירותו ב-ש.ב.כ. למד סבא גם לימודים אקדמאים במקצועות מדעי המדינה ולוגיסטיקה. בנוסף סיים סבא קורסים שונים מקצועיים, ניהוליים ופיקודיים במסגרת עבודתו. בכול המקצועות הללו עסק סבא במהלך הקריירה. במשך השנים התקדם והגיע לתפקידים בכירים.
ב- 1987 יצא סבא כשליח ה-ש.ב.כ. לאירופה, שם התגוררה המשפחה (סבתא דינה, אמי – שרון - ודודי חן ואור) בפריז, ב- Rue de bezons 92400 - Courbevoie, Paris
סבא היה אז ראש מוקד ה-ש.ב.כ. באירופה וממונה על כלל הפעילות בגופים הישראלים בכל היבשת. השגרירויות, תחנות אל-על, נציגויות הסוכנות היהודית, משלחות משרד הביטחון, נציגויות של משרדים ממשלתיים אחרים ופעילויות נוספות. מרבית השבוע מצוי היה בנסיעות מחוץ לצרפת והיה שב הביתה לסופי שבוע בלבד. אלו היו פרקי הזמן היחידים והקצרים בהם היה לו פנאי למשפחתו. היות והם התגוררו באירופה בה המעבר בין המדינות אינו בעייתי והמרחקים בין הערים השונות והאתרים האטרקטיביים קצרים יחסית, טיילה המשפחה כמעט בכל סופשבוע למדינה אחרת או לאתרי תיירות, תרבות, שעשועים ועוד.
בעידן זה, סוף שנות השמונים, החלה פתיחת נציגויות ישראל במזרח אירופה לאחר נפילת "מסך הברזל" וסיום "המלחמה הקרה". באותה תקופה החלה נפילת המשטר הקומוניסטי במדינות מזרח אירופה וסבא החל לפעול ולבקר במדינות בהן לא הייתה נוכחות ישראלית למעלה מ- 20 שנה. למעשה מאז מלחמת ששת הימים, אז ניתקו מדינות אלה את קשריהן הדיפלומטיים עם ישראל. ביניהן רוסיה, פולין, הונגריה, רומניה, בולגריה יוגוסלביה וצ'כוסלובקיה (שהיו אז, כל אחת מהן, מדינה אחת – ומאוחר יותר התפרקו למספר מדינות על אותה טריטוריה), אלבניה והרפובליקות של ברית המועצות. היה זה בדצמבר 1987, באחת מנסיעותיו הראשונות למזרח אירופה הוא נסע לפולין. ערב הנסיעה התקשר סבא להוריו בישראל וביקש את כתובת מגוריו של אביו אשר ברח מפולין בספטמבר 1939, מיד עם פלישת הגרמנים אליה. כלומר, 48 קודם לכן. אביו של סבא היה סקפטי מאוד ביחס לאפשרות למצוא משהו, אך נתן לו את הכתובת. כעבור יומיים היה סבא בבית אביו ברח' גדיינסקא 64 בעיר לודז'. הבית נותר כפי שהוא ובאמצעות צילומים ששלח סבא לאביו בישראל שכנע אותו לשוב לביקור בפולין לאחר, כמעט, 50 שנה. מפולין הגיעו הורי סבא לפריז. ההתרגשות הייתה גדולה. סבא הרגיש כי סגר מעגל.
סבתא לימדה בבית הספר הישראלי שבשכונת קלישי בפריז, בו גם למדו אמי ואחיה. לאחר 4 שנים, ב- 1991, שבה המשפחה לישראל ושנתיים וחצי לאחר מכן, בתחילת 1994 ובהיותו בן 46, פרש סבא לגמלאות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה